<h1>הבתים — שערי טרפות שער רביעי</h1>
<h2>דף נד:</h2>
[בפ' אלו טריפות אמ' רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה רבא אמ' כשירה ואי איפסיק ניביה טריפה, והלכתא אפי' איפסוק ניביה כשרה עד דאיתעכל איעכולי. ופי' הר"ש ניביה גיד שבראשו שמחובר בחור וקטן הוא מאד, איתעכל נרקב, בוקא ראש הקולית התחוב בחור עצם האליה הנקרא הנק"א]. בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו, אם נתעכלו ניביו והם היתרות שבעצם הכף שיוצאות אל העצם הזכר ואוחזות אותו הרי זו טריפה, ואם לא נתעכלו מותרת, לר"ם. מלשונו שמענו שדעתו ששמוטת ירך ובוקא דאטמא הנאמר בהלכה הכל ענין אחד, והראב"ד ביאר שמוטת ירך האטמא עצמה הנקראת פדיל"א שנשמטת מן הגוף, ובוקא דאטמא הוא ראש העצם השלישי והוא צריך עיכול ניבין, אבל ראש האטמא העליון המחובר עם השדרה טריפה בלא עיכול ניבין, והחכם ר' נתן ב"ר מאיר ביאר בשם חכמי צרפת שמוטת ירך הוא שנשמט ראש התחתון מן (הערקום) [הנרקום] הנקרא בורונגיי"ל המחובר לעצם הנקרא (גינויי"ל) [גיכויי"ל] והפסלות שבו מפני חשש צומת הגידין המתחילים בסוף העצם ההוא, ודברי הר"ם עיקר. שמוטת יד בבהמה כשרה.
<h2>דף נו:</h2>
נשתברו גפיה כשרה. כתב ה"ר שלמה שמעתי בשם אחד מגדולי המורים אם נשבר העצם הסמוך לגוף ונשבר סמוך לגוף ממש חוששין שמא נדחק ונקבה את הריאה, ואסור עד שתבדק הריאה, ואין דברים אלו מחוורין בעיני שהרי נשברו מיעוט צלעותיה כשרה, ואין חוששין שמא נקב אחד מן האברים שנקיבתו במשהו, ואינו דומה לקוץ שנקב לחלל שהקוץ נוקב ונכנס בדוחק, ע"כ.
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת ירך בעוף טריפה. יש מי שאמר אעפ"י שלא נתעכלו הגידין, ויש מי שאמר והוא שנתעכלו הגידין, וזה עיקר. שמוטת גף בעוף תבדק אם נקבה הריאה טריפה ואם לאו כשרה, ויש מי שפסק טריפה ואין לה בדיקה, והראשון עיקר. ויש מי שפסק שמוטת גף בעוף שנסתפק לנו בה אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה, אם הריאה בפנינו בודקין אותה, ואם אינה בפנינו כשרה מפני שיש כאן שתי ספיקות, שלא אסרו שמוטת גף בעוף אלא משום שמא נקבה הריאה שמא נקבה שמא לא נקבה, ואם תמצא לומר נקבה שמא לאחר שחיטה, ויש מי שאמר שאפילו ריאה בפנינו אין צריך בדיקה מפני שיש כאן שתי ספיקות.
<h2>דף נח:</h2>
בהמה שאין לה אלא רגל אחת או שיש לה שלש רגלים טריפה, שכל יתר כנטול דמי, בד"א בעצם העליון שהוא בוקא דאטמא, והוא העצם האמצעי, אבל עצם התחתון שהוא הארכובה הנמכרת עם הראש אם חסר או יתר כשרה, כתב ה"ר שלמה נמצאו לה שני רגלים דבוקים זה לזה, יש מרבותי שאמרו אם נדבקו [במקום] שאם יחתך היתר [עם] (מ)מקומו טריפה, הרי אנו רואין כנטולין וטריפה, ולא יראה לי כן שלא אמרו כל יתר כנטול דמי עם מקומו, אלא כל יתר כנטול דמי ר"ל כנטול היתר, ולפיכך כל שינטל ממקומו ועושה אותה טריפה בנטילתו טריפה ואם לאו כשרה, וראוי לחוש לדברי רבותי שאמרו להחמיר בשל תורה. יד של בהמה שנחתכה אפילו למעלה מן הארכובה או שנבראת חסירת יד או יתרת יד כשירה, עוף שאין לו אלא רגל אחת או יש לו שלש טריפה.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה טריפה. מפרסת הבהמה עד קרוב לחלל הגוף יש שלש עצמות, העצם הראשון הוא עד הפרק והוא הנקרא רגל ונקרא ארכובה הנמכרת עם הראש, העצם השני הוא אשר בו צומת הגידין ונקרא בלשוננו אישקנקי"ל, העצם השלישי למעלה ממנו נקרא בלשוננו אושמדולא"ר, ואותו עצם נקשר עם עצם אחד קטן המחובר בשדרה, והתקשרות העצם השלישי עם השני הוא שכנגדו בגמל ניכר. נחתך הרגל מן הארכובה ולמעלה טריפה, מן הארכובה ולמטה מותרת, באיזה ארכובה אמרו בארכובה שהוא בסוף הירך הסמוך לגוף, נשבר העצם למעלה מן הארכובה אם יצא כולו או רובו או חציו לחוץ הרי זה כמו שנחתך ונפל וטריפה, ואם היה הבשר או העור חופה את רוב עביו ורוב היקפו של עצם הנשבר הרי זו מותרת, והאבר גם כן מותר, ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו, לר"ם. ר"ש פסק אם נחתכו רגלי הבהמה למעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש אע"פ שלא נטל צומת הגידין טריפה, ופסק הר"ם עיקר. יש מן הגדולים [שכתב] לפסק ר"ש אם נפסק או נחתך מקום חבור שני העצמות הראשונים והם מקום [הארכובה הראשונה] אסורה מספק, ולפסק הר"ם אם נפסק מקום הארכובה השנית והוא מקום התחברות העצם השני עם השלישי אסורה מספק, ולא מצאתי לדבר זה עיקר, וראוי לחוש לדברי המחמירים. הראב"ד ביאר מקום הארכובה כדברי הר"ם, וכתב שאם נחתך או נשבר העצם השני במקום צומת הגידין אע"פ שלא נטל צומת הגידין טריפה. יש מן הגדולים שפסק אם [נשבר] העצם השני ואין עור ובשר חופה את רובו הואיל והאבר אסור כמו שיתבאר הבהמה טריפה אעפ"י שזה למטה מן הארכובה לפסק הר"ם. ויש מי שאמר אעפ"י שהאבר עצמו אסור הבהמה מותרת הואיל ולמטה מן הארכובה הוא, וזה עיקר.
נטל צומת הגידין טריפה אעפ"י שלא נחתך ולא נשבר האבר שבו הגידין. צומת הגידים הם בבהמה ובחיה למעלה מן הערקום, במקום שתולין בו הטבחים את הבהמה, והם שלשה גידים לבנים, אחד עבה ושנים דקים, וממקום שיתחילו הם קשים ולבנים עד שיסור הלובן מהם ויתחילו להתאדם ולהתרכך הוא צומת הגידין, והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור, לר"ם. הר"ש כתב שצומת הגידין הוא במקום שפותחין המנקרים להפריד בשר מן העצם וארכו ארבע אצבעות, וביאור הר"ם עיקר. שני מקומות יש באותו העצם שיש בו גידין כלפי חוץ והוא מקום שזנב הבהמה נוקשת עליו, והשני מבפנים כלפי גוף הבהמה, ואותם שבפנים הם שתטרף בהם הבהמה אם נטלו או נחתכו, ושיעורן בשור כמו שביאר הר"ם, ובבהמה דקה כשהן בולטין הוא צומת הגידין, וכשהן נבלעין בבשר אין בהם דין צומת הגידין, וכן כשהם קשים גסים ולבנים הם צומת הגידין, אבל כשמתחילין להתרכך וכן כשמתחילין להתאדם אין בהם דין צומת הגידים, כתב ה"ר שלמה הקטנים הדקים מקום שאינם לבנים כל כך אלא שהם לבנים קצת ועינם מזהיר כעין הזכוכית, יש מי שאוסר והגאונים ז"ל מתירים, ע"כ. גידין אלו הם שלשה בעצם האמצעי, האחד עבה והשנים דקים, אם ניטלו או נחתכו כולן טריפה, אם ניטל או נחתך העבה לבדו כשרה שהרי נשאר רוב מנינם, וכן אם ניטלו שנים דקים כשרה שהעבה גדול משניהם ונשאר הרוב, נחתך רוב כל אחד ואחד או העבה עם אחד מן הדקים טריפה, ויש מי שפסק אפילו לא נשתייר מהם אלא כחוט הסרבל כשרה, והראשון עיקר.
בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין טריפה, ואל תתמה ותאמר כיצד תחתך למעלה מצומת הגידין והיא מותרת עד שתחתך למעלה מן הארכובה עליונה, ואם תחתך למטה בצומת הגידין אסורה, שבטריפות תחתך מכאן ותחיה ומכאן ותמות, ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטריפות, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב אם נחתכו צומת הגידין ואחר כך חתך למעלה כשרה, ויש מי שאמר אחר שנטרפה הבהמה בחתיכת צומת הגידין שוב אינה חוזרת להכשרה, וראוי לחוש לדברי המחמיר, מכל מקום יראה לי אם שהתה אחר שחתכוה למעלה יותר משנים עשר חודש כשרה.
<h2>דף עו:</h2>
צומת הגידין בעוף ששה עשר, אם חסר אחד מהם או נחתך כולו או רובו או נפסק טריפה, אם לא נמצא בהם ששה עשר בודק אם יש בהם אחד גס מנפצה לראות, שלפעמים שהם מחוברים יחד, וכשמנפצין אותן מתפרקין, יש מי שפסק אפילו נפסק רוב האחד כשרה עד שיפסק רוב כל אחד ואחד, והראשון עיקר. כתב הר"ם מנין גידין אלו בעוף שש עשרה גידים, תחלתן מעקב של מטה מאצבע יתרה עד סוף הרגל שהוא הקשקשים, אפילו נחתך רובו של אחד מהששה עשר טריפה, מלשונו שמענו שבכל מקום שיחתך ממקום שמתחילין ולמעלה טריפה, ורבים מן הגדולים פסקו שמקום צומת הגידין שיטרף בו העוף הוא למעלה מן הארכובה, וראוי לחוש למה שכתב הר"ם.
